באפריל 2016, 23 שנה אחרי שכף רגלי עלתה על יאכטת מפרש פעם ראשונה, הגשמתי חלום וקניתי את אנאיס, יאכטת המפרש הצנועה שלי, עם הגשמת החלום נולד חלום חדש. אחיינית, אז בת 16, ואני נטייל בעולם עם הסירה אחרי שהיא תסיים צבא.
השנים עברו, אחיינית הפכה ללוחמת קרבית, וכשהשתחררה מהצבא מעייניה היו במקום אחר. ואני, שחיכיתי בסבלנות שש שנים מאז קניתי את אנאיס, שיחררתי חבלים בלעדיה ויצאתי למסע הראשון לטורקיה ב 2022. שלושה שבועות לתוך המסע, אחיינית “אני באה! חייבת לברוח מפה”. בדיוק הסתובבתי לחזור כי הסרט בו שיחקתי (סינמה סבאיא) היה מועמד לסרט הטוב ביותר. אחיינית באה ויחד החזרנו את אנאיס לארץ. הסרט זכה, ואני התחלתי לתכנן את המסע הבא ליוון. ב 2023 שיחררתי שוב חבלים ויצאתי ל 40 יום, אחיינית הצטרפה אלי לשבוע והתאהבה באיי יוון המופלאים, לאט לאט ניטעה בה ההכרה שדברים שרואים מיָם לא רואים מכאן. חזרתי לארץ ב 05.10.23, ויומיים אחרי אחיינית נקראה בצו 8 להגן על הגבול הדרום מערבי של המדינה שלי. זעזוע ועוד אחד ואני מוצאת אותי שוב ברחובות, מול החורבן שמביאה עלינו הממשלה וה(נ)אשם בראשה. אחיינית נאלצת לבטל את הטיול הגדול אחרי צבא שתכננה לצאת אליו אי שם בדצמבר 2023. במרץ 2024 היא נקראת שוב למילואים ואז זה מגיע. “בואי נצא להפליג!” אני, שאחסנתי בשקט את החלום שנרקם ב 2016 לאחר שקניתי את אנאיס, הערתי אותו מתרדמתו. “נצא לחודש! לא, לחודשיים! שלושה!” הבטתי בה ואמרתי לה “בואי נצא, פשוט בואי נצא”. אחיינית ביקשה, אחיינית צריכה לצאת מפה ואני נרתמתי, גנזתי את התוכנית לצאת עם בחור אוסטרלי מיוון לאוסטרליה, והתחלתי בהכנות ליציאה ארוכה עם אנאיס.
השבוע וחצי האחרונים היו מהעמוסים והקשים שידעתי עם אנאיס, רק כי איזה פקיד במשרד התחבורה החליט לבדוק עלי את כל הנהלים שמישהו כתב במאה החמישית לפני הספירה, ובעיקר כי התקנה שביצעו לי בסירה לפני כשלוש שנים התגלתה כרשלנית להחריד.
07.17.24 ארבע לפנות בוקר, 285 ימים שהםן בידי החמאס, ערה כבר שעתיים. סיימתי לסדר את הקניות מאתמול, הכנתי עוד כוס קפה, והתיישבנו, הרגשות המעורבים ואני, לכתוב. ההתרגשות, הוואהוו הזה לצאת אל הלא ממש נודע עם יוביוב (אני כל כך! אוהבתותה), וג’ורגי’ (חברה שלה מהתיכון), החששות, הפחדים.
הרצון להאחז במוכר והידוע, והתשוקה להכיר חדש ואחר. הכמיהה לָאחד מהחיים האחרים, מול ההבנה שיש את החיים כאן ועכשיו. הפחד הלא רציונאלי לאבד והמוח שמסביר שאם יֹאבד בעצם לא היה קיים.
הכל מתנגש בי בהרמוניה מושלמת. חיוך עם דמעה, חיבוק רווי זיעה, פרידה ושחרור, הים מנצח על התזמורת אוחז בין גליו את שרביט האהבה, ואני #אהובת_הים רוקדת את עצמי להפליג מערבה מכאן. ????⛵️????
עוד כשש שעות, נחתים דרכונים, נשחרר חבלים בין ומתוך הכאוס בו נמצאת המדינה שלי, ונצא למסע חדש. אחיינית ביקשה “אני רוצה לחזור בנובמבר” ואני שמה מבטחיי בים שיביא טוב (:
תודה שקראת (:
ליאורה בהצלחה במסע! שפוסידונפטון ילווה אתכן ברוגע ותהינו מעל רגע:))
אילנה יקרה.
יפה מאד כתבת. מאחל לך ולחוברותיך שיט נעים וקל עם מעט מאד הרפתקאות ותקלות. כנראה שבלי אי אפשר, אז רק קצת.
מחכה לפוסט הבא.
בהצלחה ליאורה ושלא נשתה מי ים
בהצלחה.
ניקוי ראש מוצלח לך ולה
איזה כיף, מעורר קנאה.
המון המון הנאה ליאורה. בונדינג נפלא עם אחיינית וחברתה, הנאה מיוון ונפלאותיה, שלווה על הים וכיףףףףףףףףףףףף……
נסיעה מעשירה ומופלאה, ים מתחשב ורוח טובה 🤞🏽☮️
דרך צלחה ליאורה !!
תודה קובי (((: