בבוקר חג שני, אחרי הדרמה הגדולה בערב החג (הפוסט הקודם), קמנו עם גוף שבור, נותנים לבוקר את הזמן להעיר אותנו. הוחלט להשאר עוד יום בטילוס לאגור כוחות, לבדוק את התחתית לנקות ולסדר את אנאיס. בבוהרים יוביוב ואני קפצנו למים לבדוק את מצב המדחף והציר. בדיקה שלי העלתה כי המדחף נקי כמעט מחוט הדיג ויש חוט אחד כרוך סביב הציר. יוביוב צללה ובסבלנות התירה את החוט הסורר מהציר. אני צללתי איתה לשמור עליה ולצלם (:
לאחר בדיקה נוספת אמרה יוביוב: “נשאר חוט אחד קטן שיוצא מהציר בצד הנכנס לסירה, המדחף נקי לגמרי.” שתינו חשבנו שזה לא מאד נורא להשאיר חוט קטן, וכדי לוודא שאני לא מפספסת משהו חשוב התייעצתי עם יליצקי שאמר שחשוב להוציא את החוט: “צריך למשוך את החוט לצד אחד ולסובב את הציר לצד השני” הסביר לי. שוב נכנסנו יוביוב ואני למים ותוך דקות הבנו כמה יליצקי צדק. תודה (:
החוט התמים התגלה כפקעת של ממש בין הציר לסירה. המדחף למעשה היה נקי שכן בזמן שהפלגנו אחרי חילוץ אנאיס, הציר משך אליו את כל החוט שנשאר כרוך סביב המדחף. באותה סובלנות של קודם התירה יוביוב את הפקעת עד לניקוי מלא של הציר מחוט הדיג. לאחר מכן סידרנו וניקינו את אנאיס למשעי, מוכנות לצאת מחר מטילוס.
בבוקר המחרת קמנו בכוחות מחודשים הנענו ויצאנו למפרץ שרק יומיים לפני הכה בנו ללא רחם. בזמן שיוביוב ודניס סידרו את העוגן, והעבירו את הדינגי לאחורי הסירה, תמרנתי עם המנוע לוודא שהכל תקין. קדימה, אחורה, טורים גבוהים, טורים נמוכים, והנה עוד שניה נעזוב את טילוס. אבל לא! לפתע ירדו הטורים ושוב המנוע סירב לשתף פעולה. המומים, ניסינו להבין מה קורה. רוח הבוקר החלה לעלות במלוא העוז. המנוע מקרטע, עובד לסירוגין. חזרה למרינה! מתקבלת מיד ההחלטה, אי אפשר לצאת לים כשיש בעיה עם המנוע. בחזרה למרינה הרוח עלתה והקשתה עלינו לבצע עגינה. המנוע עובד לסירוגין וכמובן שמשתנק בדיוק ברגעים הקריטים. מנהל המרינה מנחה אותנו לעגון על מורינג “יש בעיה עם המנוע אל תסתבכו עם העוגן.” הרוח לא מפסיקה ומשתוללת למהדרין. העגינה קשה, אחרי כמה נסיונות בהם חבל המורינג נופל למים, באשמת מנהל המרינה שכבר כועס עלינו ודניס צולל להביא אותו, אנחנו קשורים בבטחה. ואז הרוח עוצרת. 0 רוח וחום אימה. תוך 20 דקות המרינה מלאה בעוגנים.
מדברת עם ילציקי ועם קובי, ההבחנה היא שיש סתימת סולר. ניגשת שוב לפרק את הצינורית המחברת בין צינור הסולר למפריד המים ותוך דקות מחלצת ממנה חתיכת סיליקון שסותמת אותה. אותו סיליקון שאיתו אחד מעובדי המרינה בארץ סגר את פתח המיכל, אותו סיליקון שאובי ואני ניקינו בעמל רב ממיכל הסולר בארץ. נמצאה הבעיה. ואז אני מבינה שכשנכנסו למפרץ התמודדנו בו זמנית עם חוט דייג וחבל במדחף וסתימה בסולר, חגיגה!
מבקשת מהים שלי להוריד הילוך. בסדר לאתגר אותי, אבל בלי תקלות, אפשר גם שתהיה הפלגה מעניינת, נעימה, טובה, מאתגרת, רק בלי תקלות בסירה בבקשה. אח”כ אגלה עד כמה הים נענה לבקשתי. מהרהרת שוב בסלוגן של אנאיס ותוהה אם הגיע הזמן לשנות או לפחות לעדן אותו: Always New Adventuer In Sea.
למחר עם אוראשון מתארגנים ליציאה מטילוס, כל מבוקשנו הוא לעזוב את האי הזה. שיחרור חבלים, יאללה לצאת מהמפרץ ושוב המנוע מגמגם ונכבה. אנחנו די בשוק, הרוח כמובן מזהה את זה ומתחילה לעלות, מתחילים להוריד עוגן, ואחרי כמה ניסיונות המנוע נדלק. יוצאים מהמרינה לעבר המפרץ, המנוע עובד ללא בעיות, אני מבינה שכנראה היה בו אוויר שנכנס בזמן הסתימה והגמגומים. יוצאים מהמפרץ, המנוע עובד בסדר! נפרדים לשלום ולא להתראות מטילוס. מול הזריחה עולה רוח חזקה שבאה הישר מהנקודה בקוס שאליה אנאיס מפליגה. רגע לפני פתיחת מפרש חלוץ מחליטים לסדר את אנאיס להפלגה נוחה. סידור חבלים, העברת הדינגי אחורה, כל מה שלא עשינו קודם כי רק רצינו לצאת מהאי הזה!
אחד החבלים כרוך עם גלגל ההצלה ואני אומרת “אל דאגה הגלגל קשור לסירה” ותוך דקה הוא מראה לי שאופס הוא לא ונופל למים. אני מבקשת מיוביוב לא להוריד עיניים מהגלגל “תרגול אדם בים” ומדניס לקחת גנץ’ ומביאה את אנאיס ליד הגלגל. בניסיון השני הגלגל על הסירה חזרה. פותחים חלוץ ואנאיס מפליגה לעבר קוס בקדמית חדה. ההתקדמות איטית שכן הרוח חזקה. מחליטה לתת עוד כוח לאנאיס עם המנוע. 6-7 קשר לעבר היעד, מדי פעם אנאיס עולה ל 8.5 קשר. הפלוטר מבשר לנו שנגיע סביב השעה 13:00. יששש!
דניס שישן מעט בלילה והתעורר לפנות בוקר נכנס לישון, יוביוב איתי בקוקפיט ואני על ההגה. הרוח קשוחה. ואז אני נזכרת שחשבתי לתדלק לפני היציאה, אבל כל כך רציתי לצאת משם שדילגתי על המשימה החשובה. יורדות לגבית, יוביוב על ההגה ואני מתדלקת את אנאיס ממכלי הספייר. יופי! עכשיו רק נשאר לנו להגיע לקוס (:
יוביוב ואני יודעות שהרוח תרד בין 10:00 ל 11:00, כמו בכל בוקר. הרוח אכן יורדת סביב השעה 11 מ 20 קשר ל 12 למשך 10 דקות ואז עולה שוב ללא רחם 20-22 קשר בפנים! מגיעה בדיוק מושלם מהמפרץ אליו אנחנו מכוונות להגיע. רק נעבור בין שני האיים האלה והיא תרד, זה רק צינור רוח בין האיים. זמן ההגעה ליעד שמראה לנו הפלוטר מתעתע. 13:00, 15:00, 16:00. 13:30. ככל שאני נכנסת בין שני האיים הרוח מתגברת, והים עולה. אני מבקשת מהים שלי שיוריד לנו את הרוח, הים והרוח לא נענים לבקשות שלנו. עברו כבר כחמשעות מאז שיצאנו, והרוח לא נרגעת. אני על ההגה כבר הרבה זמן, העייפות פוגשת אותי, ואני לא נכנעת לה. הים מאתגר אותי.
יופי! עברנו את צינור הרוח בין האיים. עוד 10 מייל, שעתיים ונגיע ליעד. עוד 9 מייל 3 שעות ונגיע ליעד. המרחק מתקצר והזמן עולה שהרי הרוח עולה והים כבר גבוה. גלים בפנים של כ 2 מטר. אנחנו כבר רק על מנוע מול הגלים והרוח. מתקדמות לאט בין 2-4 קשרים. זמן ההגעה מתעתע בי.
מביטה שוב בים וחושבת לעצמי מה הוא מבקש ללמד אותי היום? יוביוב נרדמת בקוקפיט, דניס ישן בסירה, ואני מול רוח קבועה של 22 קשר שעולה מדי פעם ל 25, על מנוע בלבד, מולי גלים של שני מטר ואני שומעת את הים “שיעור גלים ורוח!” ולומדת לאט לאט להפליג מול הגלים, מבלי שהחרטום יפול בחבטה בין גל לגל. לומדת להשיט את הסירה כך שעולה על הגל לאט ויורדת ממנו בגלישה רכה. אח”כ יליצקי יסביר לי שבמצב כזה שווה להרים ראשי מצומצם כדי לייצב את הסירה ולתת לה עוד קצת כוח בחידוד לרוח. אנאיס עולה ל 4.5 קשר לכמה דקות ואז באה סדרת הגלים הגבוהים, אני מסובבת מעט את ההגה ימינה עולה על הגל ברכות, ובראש הגל מסובבת מעט את ההגה שמאלה ואנאיס גולשת עליו מבלי שהחרטום יפול בקול חבטה. מדי פעם אני מפקששת והחרטום נופל בקול חבטה עזה, שעה ועוד אחת, אני בשיעור גלים עם הים. הים משחק עם הרוח, ויוצר ברבורים בכל מיני גדלים וצורות. מדי פעם בא גל שאני לא מצליחה לתמרן בו את אנאיס ושוטף אותנו למהדרין. יוביוב מתעוררות לסירוגין “מה? הרוח עוד לא ירדה? שתלך כבר!” “גם הים עושה לנו בית ספר פה, ומשתף איתה פעולה” אני עונה לה. אחרי שעתיים מול הגלים כבר אין לי כוח. “זה מספיק לשיעור ראשון” אני אומרת לים, והוא לא חושב כמוני וממשיך לאתגר אותי. בכל הזמן הזה אני רואה יאכטות מפרש מולי מפליגות בסבבה על מפרשים בגביות. “אם יכבה מנוע, אני מסובבת את אנאיס לגבית וחוזרת למפרץ הקסום בסימי.” אני אומרת ליוביוב שמסכימה איתי.
כבר רואה את קצה האי קוס את השפיץ הקטן הזה שרק נעבור אותו והרוח תרגע. 3 מיילים לקצה האי – שעה הפלגה, עוד רגע אני מתייאשת. יוביוב שוב נרדמת, דניס עדיין ישן בסירה. אני על ההגה כבר הרבה מאד שעות מול רוח חזקה וגלים. ואז אני שומעת את הים שלי מלמד אותי עוד שיעור על אורך רוח וסבלנות. בים צריך הרבה מהם. אני מחייכת, רגועה מאד, נהנת מאד מהים היפה סביבי, מהעובדה שאני מפליגה בעולם. מההבנה שהים שלי נענה לבקשתי “בסדר לאתגר אותי אבל בלי תקלות.” הימאית שאני נהנת מכל הכחול הגדול המקסים והיפה הזה. אושר. שלווה. נועם. ימאית. אני שולחת הודעה: “אנחנו בסדר, עוד שעה מגיעים.”
והנה הגענו לקצה האי קוס משמאלנו. עכשיו הרוח תרגע ונכנס למפרץ, אני חושבת לעצמי. הרוח חושבת אחרת ועולה מולי עד ל 31 קשר, אומרת ליוביוב “28, 29, 31” היא פוערת לרגע עיניים, אני מדברת אליה ברוגע, הכל בסדר, עוד מעט כבר נגיע. הים מצידו פחות משתף פעולה עם הרוח והגלים יורדים לחצי מטר (שכן מרחב הנשיבה של הרוח קטן). אנאיס נותנת פייט יפה מול הרוח והברבורים שממשיכים, גם בים הנמוך.
וככה ברוח של 28 – 31 קשר אנחנו מתקרבים לחוף הראשון בקוס, שאין בו מרינה כפי שחשבנו (כן, לא בדקנו בפיילוט בוק, עוד שיעור ללמוד), רואים כמה סירות עוגנות, מבצעים עגינה בעומק חמישה מטרים ותוך 5 דקות אנאיס על עוגן במפרץ קטן חופי באי קוס. המים צלולים, הרוח נרגעת כמובן רק אחרי שאנחנו כבר בטוחים. מאבטחת את שרשרת העוגן לברווזים, ומבצעת בדיקה מול נקודות בחוף. אנאיס יציבה על העוגן. רק על עוגן. אין נקודות בחוף להקשר אליהן.
קופצת למים שמתגלים כקרירים, הרוח ירדה ל 12 קשר ומתעקשת לא ללכת לישון, אחרי מקלחות יוביוב ואני קורסות לשינה. כ 9 שעות על ההגה מול רוח חזקה פירקו לי את הגוף. “אלך לישון שעה ואקום להכין ארוחת ערב” אני מצהירה. ב 22:00 אני מתעוררת, הגוף עדיין מפורק. יוביוב שהייתה איתי כל היום בקוקפיט מול הרוח החזקה ישנה בשלווה ואני מחליפה את דניס למשמרת לילה. 02:00 בלילה. הרוח קרה 8 – 12 קשר, אני בקבינה מסתתרת מפני הרוח והקור ,שומרת על אנאיס שקשורה רק על עוגן, השמירה חשובה למקרה שהרוח תחליט לעלות והעוגן עלול להתנתק, עוד 4 שעות יעלה האור.
בבוקר התבשרתי כי דניס ממשיך לדרכו ועוזב את אנאיס. יוביוב ואני החלטנו לעצור במרינה הקרובה לפרוק את דניס ולהחליט שם לאן להמשיך. הפעם אני בודקת הפיילוט בוק: “העומק במרינה הוא רק 2 מטר” כך מופיע גם במפה בפלוטר, ויחד עם זאת שאר הנתונים מצביעים על כך שזו בהחלט מרינה. מחליטים להתקרב לשם ולבדוק. אני מסתובבת עם אנאיס בזמן שיוביוב יורדת עם הדינגי לברר את העומק של המרינה שהרי אנחנו מבחינות שיש שם יאכטות. היא מתקשרת עם הבשורה: “העומק במרינה 4 מטרים, יש סלע בכניסה בעומק 2 מטר ולכן האזהרה, חשוב להצמד לצד שמאל בכניסה”, נכנסת לאט למפרץ, מאותגרת ממש, ואופס הקיל נתקל בחול, יוביוב ואני מבינות שכנראה התבלבלנו בכיוונים, היא יורדת מיד לדינגי, ודוחפת את אנאיס החוצה מהחול, בזמן שאני משלבת לאט את המנוע. יאי!! נכנסנו ואנאיס עוגנת.
נפרדות מדניס ומארגנות את הסירה. אף אחד מהמרינה המוזרה לא בא אלינו. ממול מבחינות בתחנת משטרה ימית והולכות אליה. שם אנחנו פוגשות שוטר הגירה חמוד שמתפעל מהעובדה ששתינו מפליגות לבד. מהר מאד הוא מזהה שיוביוב תותחית על ויפייפיה ומציע לה להשאר באי, להכיר בחור נחמד ולהתחתן. אנחנו צוחקות “מה תאמר על זה בת הזוג שלה?” הוא גם דואג לנו מאד ומאפשר למשאית הדלק להכנס עד הסירה כמעט למרות ש”אסור להם להכנס לפה”. אין ספק שיוביוב מועילה בכל היבט ????
יוצאות לתור את המקום הזר שהגענו אליו ומגלות את השוק המקומי, שיוביוב כל כך אוהבת, מטיילות לנו בהנאה, ויוביוב קונה מתנות לכולן, וגם לי ולאנאיס. “עכשיו תהיי איתי בכל הפלגה” אני שמחה. כל כך כיף לנו. חופש, חופש. חופש. בערב יוצאות לאחד הבארים החמודים ותוך כדי שאנחנו שותות למהדרין אנחנו נכנסות לעוד שיחה מרתקת שלנו. כמה אני אוהבת אותה. כמה.
בבוקר יוצאות בזהירות מהמרינה לעבר רודוס. אני מבטיחה ליוביוב גביות מפנקות שיעיפו אותנו מזרחה ויוביוב מתעקשת שהרוח תסתובב לנו בפנים וצודקת. הרוח, אם בכלל באה, באה מהמרינה של רודוס. כשהיא עולה עם הגלים, אני מיישמת את השיעור שלימד אותי יליצקי, פותחת ראשי ונעזרת בו לייצוב הסירה, ולמהירות מול הרוח. תודה (:
בערב מגיעות לרודוס, יוביוב ואני עושות עגינה מושלמת ברוח של 20 קשר. יאי! כל כך פשוט כשיוביוב איתי. תודה ❤️
אחרי בילוי של ערב בעיר העתיקה מגיע הבוקר הזה שלא רציתי שיבוא בכלל. עוד מעט יוביוב תעזוב את אנאיס, ותיסע לשדה התעופה. שתינו לא רוצות שהיא תלך. “זה היה קצר ממש.” היא אומרת, “היה לי ממש כיף.” היא מוסיפה. “הכי כיף בעולם, אנחנו יכולות להפליג בעולם בלי סוף.” אני אומרת לה. חיבוק חזק ואוהב, יוביוב עולה על המונית לשד”ת, והלב שלי לא עומד בזה. אני מסתובבת חזרה למרינה ודמעות זולגות לי על הלחי בלי שליטה. אני מרשה להן. עצוב לי שיוביוב לא חוזרת איתי לארץ. עוד שבועיים נפגש שוב.
24 ימים מאז ששיחרתי חבלים בהרצליה, עברתי הרבה חוויות, תקלות, אתגרים שהים הביא לנו. מהרגע שיוביוב הגיעה אנחנו בהרמוניה משולמת. כל חוויה, גם הקשה ביותר, היא עם חיוך, עם הומור, עם הבנה, עם הקשבה הדדית ותיאום מושלם. כשיוביוב נולדה אמרתי לאחותי “תודה, הבאת לי את המתנה הכי טובה שיכולתי לבקש”. תודה אחותי על המתנה הזו שלעולם לא נס ליחה, שאני צומחת ומאושרת המון בזכותה. תודה ים אהוב שלי שאתה ויוביוב בחברות מופלאה. תודה יוביוב על בת האדם הקסומה שאת ❤️❤️❤️
תודה שקראת (:
ויש גם סרטון (:
יוביוב מרגיעה כמו רוגעלך
אלופות !!!!!!
מדהים ומרגש ליאורה,
כל הכבוד לכן
תודה (:
איזה כייף שיוביוב באה כל כך מדהים הקשר ביניכן מתנה לשתיכן♥️וואוו איזה ים מלא הפתעות והרפתקאות ועומק בדיוק כמוך בוזי!! תמשיכי ליהנות ושיהיו ימים של ים אוהב ושנה טובה
בוזייייי ❤️❤️❤️
ליאורה.
מעניין ומרגש מאוד.
חתימה טובה.
בברכה
אריה שלוינסקי.
שנחתם בספר הימים הגדולים וההפלגות הבטוחות (: