טעות בליל ירח לבן

יוון 2024 #1

המבט העמוק לתוך נבכי תודעתי לא חסך ממני את השאלה: “ואת? מה איתך במסע הזה?” חייכתי. “אני יוצאת למצוא את איש הים שיפליג איתי בהמשך מסעותיי.”
“בשביל למצוא צריך לחפש, לא?” הוא חייך אלי חזרה.
“מיציתי את החיפוש. הפעם אני מפליגה למצוא.” 

יום רביעי 17.07.2024, הגיע. זה פה. זה קורה. אבאל’לה. כןןןן. לא רוצה. יההההה. איזה פחד. איזה כיףףףף. צרמוניה מוחלטת של חוסר בהירות, שעטפה את עצמה ברוגע, כאילו זה לא נוגע לי כל הברדק הזה שמתרוצץ לי בין האונות.
יוביוב וגו’רגי’ הגיעו והנה אוטוטו משחררות חבלים. אופס. לא! יוביוב שכחה את הדרכון בבית. כולנו מסתכלות על הודָני. שליח! נביא את הדרכון עם שליח! מהר מאד מתקבלת ההחלטה, הודָני יסע להביא את הדרכון.
12:00 בצהריים, שעה איחור מהתכנון המקורי, משחררות חבלים ויוצאות מערבה מכאן. אני חושבת ששלושתנו לא תופסות את גודל האירוע. שתי בחורות – אחת אחיינית, אחת חברה – בנות 24, חברו לאשת הים שהיא קצת יותר מפי 2 מהן בגיל ויוצאות אל הים הפתוח, אל הרפתקה הטומנת בחובה הכל. 
ביי ישראל (:

מבקשת מהים “אפשר שתאתגר, רק בבקשה בלי תקלות באנאיס, עמלתי עליה רבות”. הים מחייך אלינו. הרוח האנאלפביתית לא יודעת לקרוא את התחזית המושלמת ועולה מול החרטום. ככה בפנים! בלי טיפת בושה. מפליגות ללימסול. הפלגה מול הרוח, טוחנות מנוע. מזג האוויר נעים, מידי פעם אני חושבת לעצמי “זה פאקינג קורה!” הלילה עובר במשמרות ולפנות בוקר זה קורה. הרגע המושלם הזה של אוראשון בו רואים רק ים מסביב. מתקרבים ללימסול והרוח מרביצה את משנתה. עולה לאט בהתמדה ומטפסת עד ל 25 קשרים. לג’ורג’י זה קשוח, היא לא מרגישה כל כך טוב, אני נזכרת במוניצקי (כן, אישתו של) שאמרה שהיא לקחה כדור תוך כדי הפלגה שהקל עליה. ג’ורג’י פעם ראשונה בהפלגה כזו, ואני נותנת לה את הכדור. למרות שהיא לא מרגישה הכי טוב היא עוזרת בכל מה שאפשר בסירה. זה ראוי מאד להערכה.

יבשה! הנה היא! אוטוטו מגיעים. עוד קצת. הרוח עושה ג’סטה וסוטה מעט מערבה, אני מיד פותחת חלוץ ואנאיס מחזיקה ים ועפה ב 7 קשרים אל היעד. רק עוד קצת, נגיע למפרץ של לימסול לפני הכניסה למרינה והכל ירגע – אני מבטיחה לג’ורג’י. עוד קצת עובר, אנאיס נכנסת למפרץ ושום דבר לא נרגע, הרוח והגלים ממשיכים להכות בנו. מנווטת את אנאיס קדימה אל עבר המרינה, יוביוב מכינה את הסירה לעגינה. מתקתקת הכל תוך כמה דקות. אין. אין עליה. אני מביטה בה בהנאה רבה. הרוח לא מרפה, הים כבר לא משתף פעולה עם הרוח ומשתטח. רגע לפני הכניסה למרינה מורגשת רגיעה. 

העייפות זורקת אותנו לשינה עד לשעות הבוקר המאוחרות. אחרי התייעצות קלה אני מקבלת החלטה שגויה. חשוב לי להגיע לקסטלוריזו בבוקר, מקסימום בצהריים. יודעת שאחר”צ-ערב עולות רוחות חזקות בקסטלוריזו ומעדיפה להמנע מהן. נצא אחר”צ ונעשה שני לילות בים. סומכות על הבנות הצעירות שהן ממילא ערות רוב הלילה שנעשה זאת יחד בקלילות. יוצאות אל הרוח החזקה, וסומכת עליה שהיא תרגע לקראת ערב. הגלים נשארים נמוכים  מה שמאפשר לי לפנק את הבנות בארוחת ערב חמה. בהמשך הלילה הרוח נרגעת. לחות של 100% עוטפת אותנו. לילה רטוב עובר על כוחותינו בלב ים, בבוקר כבר לא רואים יותר יבשה. היום רגוע ברובו, אנחנו עוצרות כמה וכמה פעמים קופצות למים.
אני מנצלת את העובדה שאני רק עם הבנות ומרשה לי לשחות בעירום. אוהווו השלמות הזו שהים עוטף את כולי ללא חָיץ. המים נעימים להחריד. יום שלם בו אנחנו לא נותנות את הדעת עד הסוף על הלילה הקרב ובא, ולא נחות כדי לעבור עוד לילה בים.

ליל ירח כמעט מלא מגיח, ואיתו רוח חזקה וגלים שעולים בפנים כמובן. אנאיס נלחמת כדי להתקדם, אני מבינה שזה לא חכם ומתייעצת עם יליצקי שמציע לי להפליג קצת צפונה בזוית לגלים, אני חושבת שאפשר גם לפתוח חצי חלוץ ויליצקי מסכים איתי. וככה אני מפליגה עם החרטום לכיוון טורקיה, חצי חלוץ פתוח מול רוח של 18-22 קשר אנאיס מתקדמת בקצב יפה לקסטלוריזו.

הבנות מתרסקות לשינה ואני מעירה את יוביוב למשמרת באמצע הלילה. יוביוב מביטה בי ועונה לי “אני לא קמה!” אני קצת בשוק, אני מבינה שהיא לא באמת מודעת, ומחליטה להעיר את ג’ורגי’ במקום. ג’ורג’י נענת בחיוב ועולה למשמרת לילה. רק שעה אני אומרת לה, שכן היא לא מאד מנוסה. אחרי 5 דקות אני בודקת מה קורה וג’ורג’י בשינה עמוקה במשמרת.
אז אני מבינה את הטעות של שני לילות בים, עם בחורות לא מנוסות בהפלגות ארוכות, שלא נחו כל היום אחרי לילה של משמרות. אני מחליטה להישאר ערה, ולהעיר את יוביוב כשארגיש שאני לא מסוגלת יותר. אני מתורגלת בערות בלילות, אני אוהבת הפלגות לילה. הים והרוח משאירים אותי ערנית לאורך כל הלילה. אני מדברת עם הים על איש הים שיביא אלי, זה שאפליג איתו בעולם. הים מפתיע אותי בתשובתו. עוד אני מהרהרת בעתיד לבוא ומנסה להבין את תשובתו הלא הגיונית של הים, דוק של אור ראשון ניכר באופק. אני מעירה את יוביוב, הרוח ירדה, הים נרגע ואוטוטו נגיע לאי הקסום הזה. יוביוב רוצה לראות את לאונרדו הצב ואני מבטיחה לה שנגיע בזמן. מסיימות עגינה ושני צבים מגיחים מתחת לאנאיס. לאונרדו הביא ליוביוב חבר.ה.

למחרת משחררות חבלים עם שחר ויוצאות לרודוס. עוד מאמץ קטן ונגיע ליעד הראשון ממנו נתחיל את הטיול. כל קשר בין התחזית המפרגנת למציאות הוא מקרי בהחלט. הרוח כבר ב 7 בבוקר מרביצה במלוא עוזה, הגלים מתמרים לגובה של 2.5 מטר ואני שוב לוקחת הטיה לכיוון טורקיה ומפליגה עם חלוץ וכוח מנוע. בצהריים פתאום רגיעה מוחלטת. אנחנו כמובן מנצלות את הרגיעה לשחייה, ואז הם באים, הדולפינים (((: יוביוב שאין עליה, מזהה אותם ואנחנו משתובבות איתם.

אי שם במרחק רודוס כבר מתגלה לנו במלוא הדרו. הוא והרוח הבאה ממנו שמטפסת ללא רחם ככל שאנחנו מתקרבים לאי . בכניסה למרינה מד הרוח מראה לי 28 קשרים. מולי שקיעה, מימיני מרינה רודוס הישנה שעבור אנאיס היא חדשה. מנהל המרינה כועס עלי בווצאפ למה הגעתי כל כך מאוחר. אני מתקשרת לשייט-חבר והוא אומר לי אנחנו מחכים לך פה. נכנסת למרינה ברוח החזקה שיורדת בתוך המרינה, חברים עוזרים לי להקשר, מנחים אותי צעד אחר צעד (תודה צליח ויניב). 

אנחנו מתקתקות את הסירה, ואי שם באמצע הלילה יוצאות לחפש מזון. בחצות אני חוזרת לאנאיס. הבנות ממשיכות לתור את חיי הלילה של האי.
שקט.
אפשר לנוח.
אפשר לישון, לילה שלם.
רצוף.
אני מרוסקת.
צוללת אל מעמקי הים שמתעקש שוב להפתיע אותי בתשובתו.
מחייכת לידיעה שבאתי למצוא אני מתמסרת לשינה ערבה.

תודה שקראת (: