כשקללת האי רובצת על אנאיס

יוון 2024 #2

הרוח השאירה אותנו ברודוס שישה! לילות. חריגה של ממש בתכנון ובלו”ז. אחרי יומיים רציתי כבר לשחרר שוב חבלים ולהפליג. אבל הרוח לא הסכימה, כמו עשתה יד אחת עם הים לתת לי מנוחה. בהחלט הייתי זקוקה למנוחה. בעיקר הייתי צריכה לעשות סדר במחשבות, ברצונות, בתשוקות, בתהיות.
יוביוב וג’ורג’י נהנו ממה שיש לאי להציע, מדי פעם הצטרפתי אליהן. השקט נתן לי מקום להשתחרר, להשיל מעליי נשל של שנים. פתאום קמה בי תשוקה לשמלות קלילות ונעימות על הגוף. הפתעתי את עצמי בכמיהה לבגד ים – ביקיני! אני רוצה ביקיני אדום כמובן. פשוט כזה שני בדים פשוטים תחתון ועליון.
ג’ורג’י פרשה חזרה לארץ, וביום ראשון יוביוב ואני שיחררנו חבלים והתחלנו את הטיול שחיכינו לו זמן רב. הפלגנו לאי חאלקי. בשעות הבוקר לא הייתה רוח והפלגנו על מנוע. קפצנו למים, ככל שהתקדם היום הרוח עלתה בפנים כמובן. בכל זאת פתחנו מפרשים והתקדמנו לעבר האי, בזווית. שהרי באנו להפליג. בכניסה לחאלקי הרוח הרביצה במלוא הדרה. יוביוב על העוגן, אני על ההגה והרוח על הדווקא אני אפיל את אנאיס למקום המסוכן. בניסיון השני אנאיס הייתה קשורה למהדרין, זכינו ביושר בחלת הצ’יפס שהכנתי ובבירה.

האי חאלקי פינק אותנו. השתוללנו עם הסאפ, ואני שעוד לא מצאתי את הביקיני האדום, פשוט נכנסתי למים בחלק עליון ותחתון שאלתרתי. משהו בי כמהָ לחופש שחיפש ביטוי גם בלבוש. בערב לבשתי את השמלה הקלילה על הגוף, ופיזרתי את השיער. חופש. יוביוב התלהבה ממראה השיער הפזור שלי ואני התמסרתי לתחושה המחמיאה.

הידיעות מהארץ כל הזמן ברקע. אי אפשר להתנתק באמת ממה שקורה. בבוקר שיחררנו עוגן וחבלים ויצאנו לעבר טילוס. האי שבשנה שעברה חווינו בו שרשרת תקלות החל ממנוע לא עובד דרך חבל במדחף ועד למצב בו אנאיס התיישבה על החול. פה אחד הוחלט לא לחזור למקום בו היינו אלא להגיע לצד הצפוני של האי. זו תהיה הפלגה קצרה יחסית, ויהיה לנו זמן פיצוי לטייל קצת באי. הרוח פרשה מהמירוץ ופשוט לא באה. ושוב המנוע טרטר לנו במוח. הים קרץ לנו, דומנו ממנוע ונכנסו למים. הרצון להשיל מעלי דברים שמפריעים לי התבטא שוב בשחיה בעירום, הים ואני, ללא חָיץ. בזמן ששטפתי את עצמי בקוקפיט אני רואה סירה מהירה דוהרת מאחור לעבר אנאיס. במיומנות שיא עטיתי עלי מלבושים.
“יאללה יוביוב תניעי, נמשיך”. יוביוב מדליקה את פאנל ההנעה, מניעה ואופס. הפאנל כבה. עוד פעם. ושוב. ואז פאנל ההנעה שבק. תחשבו שאתםן נכנסים לרכב, מסובבות את הסוויץ’ וכלום לא קורה. הכל מת.
יוביוב ואני מסתכלות על טילוס מימינו “טילוס! זה האי הזה טילוס! הוא מקולל!” אני מבינה שהבעיה היא חשמלית, משהו בשרשרת המגעים נותק / מקצר, אבל מעל הכל ברור שזו הקללה של טילוס שרובצת על אנאיס. בודקת מצב מצבר, בודקת חיבורים, על פניו הכל נראה תקין. מתקשרת ליליצקי שמנתב אותי לעוד חיבור שאולי לא בדקתי טוב. מפרקת את פאנל המנוע, כל החיבורים נראים תקינים למהדרין, שולחת יד לחיבור של הסוויץ’ החיבור הדוק. מנסה שוב להניע והכל עובד חלק. מסתבר שכל מה שהמגעים היו צריכים זה מגע יד אישה. יוביוב ואני מבינות שאין באמת בעיה וזה האי טילוס המקולל. מחשבות נתיב מחדש ומפליגות לקוס, הרוח מרביצה הגלים עולים, פותחות חלוץ, ונותנות לאנאיס לעוף על המים, כמו שהיא יודעת.

לעת ערב מגיעות למקום ששמור לנו במעגנה עלומה בקוס. כזו שאין בה באמת מרינה או יאכטות, אותה מעגנה שנקלענו אליה בטיול לפני שנה, אותה מעגנה שעצרתי בה עם סירת הדלברי שהבאתי לארץ באפריל. אבוי! המקום שלנו תפוס! יוביוב ואני תוהות איך ממשיכות מכאן, ואז הסבא-סקיפר האנגלי החמוד ממש, רואה אותנו, מזיז את הסירה שלו, מפנה לנו את המקום, ועוזר לנו מול הרוח שמרחיקה אותנו מהבטון. “שלנו!” שתינו צוהלות.
יוביוב יוצאת לסיבוב וחוזרת עם “כולם מדברים על זה שהלילה תפתח מלחמה, מה עושות?”
מצב המדינה רובץ לפתחנו, יושב בכל כובד משקלו בתודעה. דברים שרואים מים לא רואים משם. היא ואני מתכתבות כל אחת עם המקורות שלה, מה שיפה בא.נשים זה שכל אחת וכל אחד יודע בוודאות מה הולך לקרות או לא לקרות. אני מסתפקת בלנתח את שני מצבי הקצה. כלום לא יקרה – איזה יופי נמשיך את הטיול. מלחמת גוג ומגוג, יוביוב תגיע לארץ בטיסה ותתגייס. האימה -איך אחזיר את אנאיס? לא רוצה להתקע בחו”ל.

מביטה בים ומחפשת רמז לבאות. משהו בי רוצה להסתובב ולחזור לארץ, להיות בצד הבטוח. הים לא מאד מסכים איתי, קחי עוד קצת זמן להחליט. מחליטות להישאר בקוס יומיים ואז להחליט לאן להמשיך. יוביוב ואני בנדנדה רגשית. היא רוצה לחזור, אני אומרת שאולי לא. כשאני רוצה לחזור היא חושבת שנכון יותר להמשיך. אי הוודאות הזו מעיבה על היכולת לשחרר לגמרי ופשוט להנות מהטיול. בבוקר אין הרבה שינוי, אין החלטה. יוצאות לתור את האי ואני מוצאת את הביקיני האדום! יהההה.
אחרי הרבה התלבטויות, הערכות מצב, חפירות לחברים, חברות. עיצות חכמות מכל הגוונים, הצוות של אנאיס עורך סקר ומחליט שאנחנו צריכות להמשיך. (אתם הצוות הכי טוב בעולם). מתקבלת החלטה להגיע לאסטיפליה – אי הפרפר ושם להחליט איך להמשיך (:

ההפלגה לאסטיפליה קסומה ממש, קדמית יפה 17-20 קשר, בזווית מושלמת להפלגת אקסטרים כמו שאני אוהבת. ככל שאנחנו מתקרבות לאי הרוח והים בעליה. מצמצמות מפרשים. בכניסה לאי הים יורד בהדרגה והרוח מכה בפנים ללא רחם ומטפסת עד 26 קשרים. שעה ארוכה עד שמגיעות לפתח המרינה. נכנסות למרינה ומגלות שהיא מלאה עד אפס מקום. יוצאות לעגינה בחוץ. צוות מיומן מסירה תחרותית יוצא לעזור לנו בעגינה. הסקיפר החמווווודדד ממש, מתגלה כמיומן מאד ומלמד אותי מיומנות חדשה לקשירת חבלים מול רוח חזקה. השיעור משתלם לו ואני נותנת להם בקבוק יין ישראלי משובח.

בבוקר שישי מתפנה מקום במרינה. הצוות התחרותי שלידנו נכנס ואנחנו אחריו. הסקיפר החמווווווד העונה לשם דיאן, שואל אם הוא יכול לעלות לאנאיס לעזור לנו בעגינה. בטח! הרוח שישנה טוב בלילה מתעוררת במלוא המרץ על הבוקר, ואני מפקידה את ההגה של אנאיס בידיו המאד מיומנות של דיאן. עגינה חלקה במהלכה הוא מסביר לי את מהלכיו, ואני לומדת עוד שיעור חשוב.
יוביוב בדוּדָה לצאת לטייל, אני רק רוצה לים שלי, לשחות, יש לי ביקיני חדש! לא זוכרת מתי הייתה הפעם האחרונה בה לבשתי בגד ים, עברו מאז אולי 20 אולי 30 שנה. ופתאום חשקים חדשים, לדברים חדשים. שינוי שאני מייחלת לו, שמבקש גם ביטוי פיזי: שמלות, ביקיני ושיער פזור. אני החדשה מהחוץ לפנים. יצאתי למצוא.
שישי בערב, יובל חוזרת עם הקטנוע ששכרה מטיול באי ומתפעלת “המקום הזה ממש יפה”. אני אחרי שחיה במים הצלולים, רוגע ונועם מתכנסים באנאיס. עדיין לא יודעות לאן פנינו מועדות. מה ילד לילה, ומתי, אם בכלל, תתחיל מלחמה. בעוד יומיים נחליט, בינתיים נטייל ונכיר את האי היפה הזה. אי הפרפר.
מכינה ארוחת שישי, פותחות בקבוק יין ראשון, גומעות אותו עד תום.
דיאן, הסקיפר החמווווד מגיע ואז נפתח הבקבוק השני.

תודה שקראת (:

כשגלגל הצלה הופך לחבל חבלה – טילוס 2023