יוון 2024 5#

קמנו לבוקר חמישי קסום במפרץ קסום באי סקינוסה. הודעה סיפרה לי שהלצה הפכה למציאות. חבר הודיע שהוא מתפטר. ממני. כדי לחמם את הגוף ולקפוץ למים הקרירים התחלנו בעבודות סירה. ביצענו תיקון לקרע בדינגי והשארנו אותה להתחרדן בשמש מחזיקות אצבעות שהתיקון יצליח. סידרנו את הסולם, ואז התחלנו יום שכולו כיף. שחיה במים צלולים, אוכל, אלכוהול, חופש מוחלט. מדי פעם מוודאות שעוד יש לנו מדינה. האלכוהול זרם ואיתו עוד ועוד סירות שעגנו לידינו. בדקנו תחזית לבאות והבנו שנכנסת סערה באזור לימים הקרובים. עקב העובדה שהמים בסירה הלכו ונגמרו, וגם אוכל כבר לא ממש היה לנו, הבנו שאנחנו צריכות להגיע למקום פחות מבודד. במהלך היום גילינו שיש דליפה קטנה של אוויר מהדינגי, לא ברור אם מהתיקון או שיש איזה חור עלום נוסף. 

מה שמפליא באי סקינוסה למרות שהוא די שומם, באזור בו עגנו הייתה רק מסעדת יוקרה (במחיר, לא בטעם), הרבה סירות אוליגרכים מגיעות למקום. גם מעבורת מגיעה פעמיים ביום, ואיתה הרבה א.נשים שיורדים / עולים. אני תוהה אולי האי משמש אנשי עסקים עשירים למפגשים בצילו.
קיבלנו החלטה לקום מקודם ולצאת לניקסוס הקרוב, כדי שנוכל לעגון ברציף בבטחה במהלך הסערה, למלא מים, לקנות אוכל למהלך הסופ”ש, לטייל ולהנות מהסערה כשאנאיס בטוחה. על הבוקר שיחררנו חבלים, אחד החבלים שהיה קשור לסלעים מיאן להשתחרר, כמו הים נותן לנו רמז לבאות. יוביוב לא ויתרה, בעל הסירה ליד יצא לעזור שכן הרתמה שלו נעלה לנו את החבל, ויצאנו. מרחוק נפרש לפנינו ים כחול, יוביוב ציינה שהיא רואה ברבורים, ואני שראייתי כושלת למרחק לא שמעתי את הרמז השני לבאות. יצאנו לים סוער עם רוח חזקה, נקודת ההגעה שלנו היתה קרובה ואנחנו כבר לא מתרגשות מ 20-25 קשרים. מתקרבות לאזור שבו חשבנו לעגון, אנחנו מבינות שהוא שומם עוד יותר מהמקום שיצאנו ממנו. אוקי, יש לנו זמן רק 8 בבוקר, מחשבות נתיב מחדש. נעלה למרינה בנקסוס. מצד שמאל אנחנו מבחינות באי קטן וחמוד, ומחליטות להגיע לשם. חצי שעה של הפלגה על חלוץ ומנוע, מתגלה לנו מפרץ יפייפיה, עמוס לעייפה ורדוד מדי. אוקי, נמשיך לנקסוס. מנסות ליצור קשר עם המרינה ולא מצליחות להזמין מקום. ההפלגה לנקסוס קשה, רוח של 25 קשר בפנים, גלים של שני מטר ובכלל לא בטוח שיהיה לנו מקום לעגון, אנחנו לא רוצות למצוא את עצמנו בשיא הרוחות של היום ללא מקום עגינה. אני מבקשת מיוביוב שתבדוק אם יש משהו אחר קרוב שנוכל להפליג אליו ברוח צד או גבית. 
כןןןן! מצאנו. 

מסובבת הגה לכיוון מערב, שעתיים ונגיע למרינה של איוס. רוח קדמית-קהה-צד חזקה, וגלים בדופן מעיפים אותנו קדימה. מגיעים לפינת האי ועכשיו אנחנו כבר ממש ברוח גבית שהופכת למלאה. נותנת לגלים ולמנוע להשיט אותנו בבטחה למרינה של איוס. במפה רואים מפרץ עמוק בתוך היבשת. אוטוטו נגיע, יהיה לנו מים וחשמל וסופר וכל מה שאנאיס צריכה, וקצת שקט מהרוח המופרעת הזו, שהיא תחילתה של סערה שתשתולל באיזור עד יום שני.

לא היה דבר שהכין אותי לבאות.

נכנסות למפרץ וככל שמעמיקות בו עולה רוח פנים חזקה, הרוח עולה עד 29 קשרים ואנחנו עדיין לא קולטות את הסיטואציה עד הסוף. ממשיכות להעמיק לתוך המפרץ מתוך תקווה שההרים מסביב תיכף יסתירו לנו את הרוח.  מהר מאד נלמד שהרוח באה מההרים מסביב ויורדת עלינו בכל הכוח. אנחנו חייבות להקשר לרציף בעיקר כדי למלא מים ולהצטייד באוכל. מזהות שטח גדול פנוי ואני אומרת ליוביוב נעגון לונגסייד (עם הדופן) ואז נבקש עזרה לעגון עם העוגן. מכינות פנדרים, חבלי קשירה ואני נגשת לעגינה ואומרת ליוביוב הרוח כבר תביא אותי לרציף. ככל שאני מתקרבת לרציף הרוח עולה אני לא מספיקה לזהות את זה בזמן ואז צועקת ליוביוב ״אנאיס נדפקת!!!״ אני בעיקר חרדה ליוביוב שלא תעוף מהסירה. אנאיס אכן נחבטת ברציף הבטון. אנחנו ממהרות לקשור חבלים. אנחנו קשורות. תוך דקות הרוח עולה ואנאיס נחבטת בבטון. רגע אחד שלם אני רואה איך אני מאבדת את הסירה שלי. אני מתפרקת מבפנים ומבינה שאין לי ברירה אני חייבת להציל את הסירה. יוביוב ואני נאבקות ברוח לשים עוד פנדרים בין הבטון לאנאיס. הרוח משכיבה את הסירה ומושכת את הפנדרים למטה. אנחנו מבקשות עזרה מחבר׳ה שעוגנים לידינו. משנות את הקשירה של הפנדרים. שעה ארוכה הרוח ממשיכה לעלות ואנחנו נאבקות בה בזמן שהיא הורגת את הסירה ברכות. שעה ארוכה של אימה, שאני לא יודעת לומר כמה נצליח לעצור את החבטות האלה. מגיע האחראי של הרציף ואנחנו מסבירות לו שאנחנו צריכות עזרה לעגון על עוגן בצורה בטוחה יותר. הרוח מרביצה חופשי מכות של מעל 30 קשר. גם הים חובט בנו. אנחנו קשורות לרציף והגלים משפריצים לנו לתוך הסירה! יוביוב נדהמת מול המחזה הזה. קשה לה לעכל את מה שהיא רואה. 

כל מומחי המרינה מגיעים ליעץ עיצה ולעזור לנו לשחרר את אנאיס כדי שנוכל לעגון בבטחה על עוגן. הרוח עולה ללא רחם. ואז מגיע ה-קפטן המומחה 50 שנה בים. לוקאס, בן 206 לבוש בקיני שחור מביט בי בשלווה ויחד אנחנו מנתחים את המצב. נחזיק את אנאיס עם חבל בירכתיים והיא תוכל לצאת. לוקאס עולה איתי לסירה, יובל בדופןמקדימה, וירה החמודה מהסירה ליד מחזיקה פנדר בירכתיים. כל ההגה ימינה החוצה מהרציף פול גז ואנאיס לא זזה מילימטר. הרוח מדביקה אותה לרציף ולא מרפה. שוב פעם ועוד ניסיון ואני מביטה על לוקאס עם דמעות בעיניים: “זה לא עובד.”
האחראי על הרציף אומר לכולם לעצור. תשארי ככה עד הערב, בערב תרד הרוח ונזיז את הסירה. שעות ארוכות של המתנה מורטת אימה לשלום אנסיס מגיעות לאתנחתא עם ערב. הסקיפר ה”מקצועי” שעוגן לידי מתנדב לעלות איתי על הסירה ולעזור לנו בעגינה. מהר מאד אני מבינה שמקצועיות זה לא הצד החזק שלו. שוב ושוב אנו מנסים לעגון והעוגן לא נתפס. ואז אני פונה לסקיפר מסירת האוליגרך שלידי ומבקשת עזרה. הוא מסביר לי שהמרינה נמצאת במפרץ עמוק מדי והוא מכוון אותי איך לעגון. אני עוושה בדיוק מה שהוא אומר בזמן שהלא מקצועי עדיין איתי על הסירה וצועק עלי לעשות מה שכבר לא עבד 3 פעמים. השיטה של האוליגרך עובדת. הם כל כך מקצועיים והם באמת יודעים את העבודה. אחכ יוביוב תספר לי שללא מקצועי קוראים זיבי. החיים שלי פארודיה.
אני יודעת שהעוגן לא תפוס טוב. אין רוח והסירה בעצם נשענת על כובד השרשרת וגם שתי הסירות הסמוכות מגינות על אנאיס. זה מספיק טוב כדי לתת לנו מנוחה עד הבוקר. להניח רגע את הראש ולומר תודה שאנאיס כבר לא בסכנת חיים. גם יוביוב מבינה שהעוגן לא תפוס והיא מתפרקת לרגע שכן שתינו מותשות מיום ארוך ומתוח. אני נכנסת לשינה טרופה, יודעת שצריכה לתת לגוף ולמוח לנוח לקראת מחר שבו נצטרך לעגון את אנאיס בצורה טובה יותר ונרדמת עם המחשבה על החבר שהתפטר בעיתוי מושלם שלא אציק לו על מצבי העגום. 

תכינו לכם קפה אולי איזה רבע אבטיח, תנשמו רגע, תעשו הפסקה.

אנאיס בסכנת חיים – חלק ב’:

בבוקר מוקדם אני נגשת לרוברט, אוסטרלי חמוד שהתיידדנו כבר אמש והוא אומר שיבוא לעזור לנו לעגון שוב את אנאיס. גם לוקאס הקפטן מגיע. אני מחכה שהסירה לידינו עם זיבי – הסקיפר המאד לא מקצועי תצא כדי שנוכל לעגון את אנאיס בבטחה. רוח עולה ומזכירה לנו שאנחנו בתחילתה של סערה. עוד ועוד סירות יוצאות מעגינה ועוזבות את המרינה שבנויה מאד לא חכם. עוד אני מנסה לחבר את כל הקצוות בין הסירה שצריכה לצאת, לוקאס הקפטן ורוברט החמוד, ניגש אלי דייג שובה לב עם הבן שלו, לוקח אותי הצידה ואומר לי המרינה הזו לא טובה. הרוח תעלה ממש וזה לא מקום טוב להיות בו. הוא לוקח אותי לסירת הדייג החמודה שלו, פותח מפה ומראה לי מפרץ במרחק 2 מייל מאיתנו ואומר לי לכי לשם. שם יותר בטוח בסערה. אני מוודאה שיש שם קצת צוויליזציה בחוף והבן שלו אומר לי כן, זה מקום טוב. העיניים הדואגות והטובות של הדייג משכנעות אותי שזה המהלך הנכון. אני באה ללוקאס ומסבירה לו שיש שינוי בתוכנית. ממלאה מים באנאיס. הסירה לידי יוצאת, הרוח עולה ומפילה את החרטום של אנאיס לכיוון הבטון. אני מניעה, רוברט מגיע ואומר לי גם אני לא נשאר פה נפגש במפרץ שם, הרוח מכה כבר ב 25 קשרים. הדייג מביט בי ונותן ברכתו, משחרר לנו חבלים ואנחנו יוצאות מהמרינה ההזויה הזו כל עוד נפשה של אנאיס עוד מתפקדת. 

מגיעות למפרץ אחרי 10 דקות, עוגנות באמצע, העוגן נתפס ואנחנו נושמות רגע לרווחה. הסירה עוגנת. הרוח עולה ועולה וכל היום אנאיס מסתובבת סביב צירה, כל מכת רוח אני חרדה שמא העוגן יתנתק, יובל ואני רוצות לעגון יותר לכיוון היבשה, להקשר לסלעים אבל הרוח חזקה מדי. רוברט מגיע גם למפרץ ועוגן רחוק מאיתנו. משהו בנוכחות שלו מרגיעה אותי. יש לו קטאמרן גדולה, יציבה על המים. איתו אישתו ושני ילדים שהם אימצו (אי אפשר לפספס הם כהי עור) ועוד אישה מבוגרת. אני כבר מבינה שהוא מאד מקצועי והנוכחות שלו נוסכת בי סוג של ביטחון. אחר הצהריים הרוח יורדת ויוביוב ואני מחליטות להזיז את אנאיס קרוב יותר ליבשה כדי להקשר לסלעים. כל אותו זמן מנקרת בי המחשבה למה אין פה יותר סירות במפרץ הזה. אומנם הרוח פה משתוללת אבל יחסית למרינה יותר בטוח פה. בניסיון השני נראה לנו שהעוגן נתפס. אני שוחה הרחק לסלעים ואז מבינה שהסלעים פה חלקים ואין באמת נקודות להקשר אליהן. איכשהו אני מוצאת סלע להקשר אליו. חוזרת לאנאיס וכשיוביוב ואני מותחות את החבל אנחנו מבינות שהעוגן השתחרר. אנחנו עייפות, המים קרים, החשיכה יורדת. אוספות את העוגן וחוזרות לעגון כמו קודם. שוב משהו בי מרגיש בבטן שהעוגן אומנם תפוס אבל הוא על חוט השערה. עוד לילה עם קטעי שינה קצרים עובר עלי. אני שומרת על אנאיס, היא עדיין לא בטוחה. בבוקר עולה רוח חזקה והעוגן מתנתק. אני מעירה את יוביוב והרוח עולה ועולה ועולה. עושות שני ניסיונות לעגון ואני מבינה שאני לא יודעת לעגון בתנאים כאלו. העגינה הקלאסית זו שמלמדים בתנאי מעבדה, לא עושה את העבודה. אני מפליגה עם אנאיס לרוברט, אנחנו קוראות לו ותוך דקות אני בשיחת טלפון עם רוברט. הוא נותן לי הנחיות מאד ברורות איך לעגון בתנאים בהם אנחנו נמצאות, והוא מסיים ב: אני פה לכל עזרה שצריך. זה מחמם את ליבי. יוביוב ואני פועלות לפי ההנחיות של רוברט וזה עובד על הפעם הראשונה. כשמסבירים מדויק, נכון ובאכפתיות הדברים עובדים. 

זהו. אנאיס על עוגן בלבד באמצע המפרץ. והרוח משתוללת. הבטן שלי איתה, מכות רוח שמגיעות ל 30 קשר, ובכל מכת רוח אני יוצאת לבדוק שהעוגן לא השתחרר. בערב יוביוב יוצאת עם הדינגי לאי. התיקון שעשינו לא מושלם, לפני כל נסיעה בדינגי צריך לנפח אותה קצת. זה עובד מספיק טוב. אני מציידת אותה בפנס ראש ובפנס נצנץ. הלילה רגוע יחסית, אני קמה כל שעה/תיים בודקת במפה שאנאיס במקום. 
ואז מגיע יום שבת. התחזית מספרת לנו שהרוח הולכת להכות בנו קשות גם לתוך הלילה. שבת בצהריים זה מתחיל, הרוח במופע האיימים שלה, סכנת החיים מרחפת מעל אנאיס ואני נושאת תפילה לפוסידונפטון שישמרו לנו על אנאיס. אני מבינה שזה המאני־טיים של הסערה. וזה אכן כך. הרוח באה במכות של מעל 30 קשר ולא נחה גם לתוך הלילה. יוביוב ואני נמצאות בתוך הסירה, קשה מאד להיות בחוץ. הבוקר מגיע ואנחנו ואנאיס עדיין על העוגן. ואהווו. ראשון בבוקר הרוח מספרת לנו שהיא יודעת לעלות אפילו יותר. אנחנו כבר מקפלות את הבימיני. מחכות עד יעבור זעם. 

באמצע הלילה הרוח מתחילה לרדת. שני בבוקר אני קמה לשקט. אין רוח. המפרץ קסום, הרוח הלכה לנוח ואני מבינה שמיום חמישי ועד שני בבוקר אני שומרת על אנאיס וחרדה לחייה. מדי פעם התפרקתי, מדי פעם יוביוב התפרקה. היינו פה כל הזמן אחת למען השניה ולמען אנאיס. אני מותשת. ואני רק רוצה רגע להכנס למים, לנוח, לישון לילה שלם ללא דאגה.

ארבעה ימים הרוח והים חובטים בי. אני מנסה להבין מה הים רוצה ממני, למה הוא נגדי? בין נסיונות העגינה מול הרוח החזקה צעקתי לו: מה אתה רוצה? למה אתה חובט בי ככה? והוא רק ענה: פוקוס עלי! בין נשימה אחת לשניה בעודי מנסה להבין מה הים אומר לי הוא לחש: תחשבי מה ביקשת ממני. יאפ. יש בהחלט מצב שהוא קשוח איתי כי הוא מתעקש להראות לי נתיב שאני בוחרת לא לראות ואולי שם נמצא מה שביקשתי.

בצהריים כבר עולה הרוח שוב, עוד מעט יגיע הערב והיא תרגע, כך אומרת התחזית. אנחנו עם מעט מים במיכלים, וכבר כמעט בלי אוכל.  מחר (שלישי) בבוקר נשחרר חבלים ונצא מפה. 

תודה שקראת (: